דעה אישית: פרידה מהאיש ששינה את חיי

היום בו נפטר סטיב ג'ובס היה יום עצוב עבור דניאל שולדנפריי. למרות שהמוצר הראשון של אפל שהיה ברשותו היה רק האייפון 4. מכתב פרידה מג'ובס.

עצוב לי היום. את ההיכרות הראשונית שלי עם אפל עשיתי כילד צעיר, אח קטן לגאון מחשבים ועד היום אני זוכר את ההתלהבות שהיתה אצליי בבית מעצם קיומו של המחשב האישי הראשון, פרי פיתוחה של חברת אפל. למרות שאחי בחר דווקא ללכת בנתיב של IBM ותואמיו, כבר אז ידעתי שמדובר בחברה שחושבת קצת אחרת מאחרים.

עברו הרבה שנים, כבר לא הייתי כ"כ צעיר והפעם הבאה שנתקלתי בשם הזה היה בשנת 2001 כשאפל הכריזו על האייפוד הראשון. כחובב מוסיקה מושבע שהתאכזב מהסאונד הנחות וחוסר הנוחות בתפעול הווקמנים למיניהם, המסורבלות של הדיסקמנים והנפחים העלובים של נגני ה-mp3, אני זוכר כמה התפעלתי מהפלא החדש הזה של אפל וכמה רציתי לשים את ידי על אחד. לצערי הרב, בעיקר מסיבות כלכליות, זה מעולם לא קרה אבל זה פתח בפניי סקרנות בלתי פוסקת לגביי כל דבר שאפל עשו מאז.

ההכרזה על האייפון גם לא פסח עליי אבל הייתי דווקא מאלה שלא הבינו על מה כל הרעש. המחסור ביכולות דור 3 והמצלמה העלובה יחסית מבחינתי הכריעו את הכף, האייפון, למרות העיצוב הנפלא ויכולותיו המדהימות לא היה מכשיר שחשקתי בו. כאבא לילדים קטנים, שאין לו כוח להסתובב עם מצלמה בכל מקום ובכל זאת אוהב להנציח את כל הרגעים הקסומים איתם, העדפתי מכשיר טלפון נחות טכנולוגית מהאייפון אבל עם יכולות צילום עדיפות. לקח מספר חודשים עד לפעם הראשונה שיצא לי לפגוש את האייפון הראשון ולהחזיק אותו בידי. ההתאהבות היתה מיידית אך לא טוטאלית וסדר העדיפויות שלי עדיין לא השתנה אז המשכתי להעריץ אותו מרחוק בתקווה שיבוא יום ואפל ישדרגו משמעותית את המצלמה.

ה-7 ליוני 2010 היה היום שבו הכל השתנה. הכרזתו של סטיב ג'ובס על האייפון 4 היה הרגע שהבנתי שסוף סוף יהיה לי אייפון משלי. מסיבות כלכליות החלטתי לחכות להגעתו הרשמית לארץ (כדי לנצל תוכנית עם זיכוי על המכשיר) ולעיכוב בהגשמת החלום, אבל ב-24 לספטמבר 2010, היום שבו האייפון 4 הגיע לישראל באופן רשמי, התייצבתי במרכז שרות סלקום כשעה לפני פתיחתה, נכנסתי ראשון למרכז וכך הפכתי לאחד הישראלים הראשונים שזכו לרכוש, ממפעיל סלולרי ישראלי, את המכשיר הנפלא הזה.

כשאני מסתכל אחורה ומנסה להיזכר בימים הראשונים שלי עם האייפון אני לא מצליח לזכור את ההתרגשות. לא כי לא היתה התרגשות וגם לא כי יש לי בעיות זיכרון אלא בעיקר משום שעד היום, כמעט שנה וחצי אחרי, ההתלהבות שלי לא ירדה. כל פעם שאני נוגע באייפון שלי ההתרגשות וההתפעלות עצומה כמו בפעם הראשונה, אולי אפילו יותר. למרות שזה נשמע כמו קלישאה, האייפון פשוט שינה את חיי. מבעל עסק קטן שנהג להסתובב יום יום עם נטבוק קטן שדרש ממני 6-7 פעמים ביום לפתוח אותו, לחכות שהוא יידלק, לחבר אותו לאינטרנט ורק אז, אחרי המתנה ארוכה, לבדוק מיילים ולגלוש ברשת, הפכתי להיות אדם שיכול לבדוק מיילים מכל מקום, בכל זמן, להיכנס לגוגל בהינף אצבע ולהיות מחובר כל הזמן. מחולה מוסיקה שלא יצא לו לשמוע כמעט מוסיקה כבר שנים, הפכתי לאדם שמסתובב עם מעל ל-2000 שירים בכל מקום, בבית, באוטו ובעבודה. מאיש צעיר שלא נגע במשחקי מחשב או בקונסולות משחקים מעל לעשור, התחלתי להעיף ציפורים קטנים וחמודים על חבורת חזירים, הסעתי מכוניות, שיחקתי ואף ניצחתי את ברצלונה בכדורגל ואפילו חזרתי לשחק עם ספיידרמן בגילי המופלג. למרות שהייתי רשום שם שנים, סוף סוף גיליתי את גדולתו של הפייסבוק וכשרציתי גישה למסמכים שלי במחשב בבית, כל מה שהייתי צריך לעשות זה להוריד אפליקציה קטנה, בחינם, שמאפשרת  לי לעשות את זה. אם זה לא נקרא לשנות לי את החיים, אז מה כן?

רק לפני יומיים ישבתי בבית, אחוז טירוף, עם שני נטבוקים, אייפד של חבר, הדפדפן שיש לי בטלוויזיה וכמובן גם האייפון, כל אחד מחובר לאתר אחר, עוקב בדריכות אחרי ההשקה של האייפון 4s. זה לא המקום לדון בדעתי על הטלפון החדש (התאכזבתי קצת אבל בכל זאת אשדרג) אבל הצורה שבו ישבתי שם, מתרגש כמעט כמו לפני הלידות של הילדים שלי (שגם אותם אני די מחבב), מראה עד כמה המכשיר הזה הצליח לעשות לי משהו. שמעתי בגלי צה"ל לפני כמה ימים, בתוכנית של יעל דיין, דיון על זה שמחקרים גילו שהאייפון יכול לגרום להתאהבות אובססיבית. יעל, היית צריכה להעלות אותי לשידור, אני הוכחה חיה שהחוקרים צדקו.

בקרוב יהיה לי אייפון 4s, יהיה לי גם אייפון 5, 6 ו-7 ואני מקוה מאד שממשיכי דרכו באפל יצליחו לגרום לכך שגם את האייפון 20 ארוץ לקנות באותה התרגשות והתלהבות כמו לפני קצת יותר משנה.

אבל הסיפור שלי והסיבה שאני כ"כ רוצה לכתוב על האיש הנפלא הזה, סטיב ג'ובס, נובע דווקא מהמכשיר של אפל שאני לא אקנה. בינואר 2010 אפל הכריזו על האייפד הראשון. למרות שלא הייתי עדיין "מכור" עקבתי מקרוב אחר ההשקה ואני חייב להודות ששוב לא שוכנעתי. לא הבנתי איזו בשורה האייפד הביא אבל, כרגיל, רק הייתי צריך כמה דקות עם חבר שיש לו אייפד כדי להבין את גדולתו. העיצוב שלו, איכות המסך הנפלא שלו, התענוג שבגלישה באינטרנט באמצעותו וכמובן ממשק המשתמש שאין שני לו, ה-ios, פשוט שבו את ליבי. האם הוא כלי הכרחי לי? לא. האם אני רציתי כזה? כן כן כן. אז למה לא יהיה לי? כי אחרי שיצא לי להתעסק עם אייפדים של חברים די הרבה (ותודה ללובו, רוברט ואלון על כך), הגעתי למסקנה שעבורי הוא מעט גדול מדי, אני פשוט מעדיף משהו שיותר נוח להחזיק ביד אחת, הסמסונג גלקסי טאב 7.7 שהוכרז לאחרונה למשל. אני משער שזה הרגע שבו אתם שואלים את עצמכם מה לעזאזל אני רוצה מכם? למה כתבתי את כל המגילה הזאת על אהבתי לאפל ולמר ג'ובס המנוח אם עכשיו אני אומר לכם שאני אפילו לא רוצה את האייפד שלפני רגע כ"כ היללתי? אז אני אענה לכם. נכון הגלקסי טאב לא תוכנן ע"י אפל, לא עוצב ע"י אפל, לא יוצר במפעל של אפל, אין לו חלפים של אפל, הוא לא נושא על גבו את מערכת ההפעלה של אפל ואם תסובבו אותו לא תמצאו עליו, בשום מקום, סמל של תפוח, אבל מבחינתי הסמסונג גלקסי טאב הוא מכשיר שהומצא על ידי סטיב ג'ובס. כמו המוטורולה  זום, האסוס טרנספורטר ואפילו האמאזון קינדל פייר, הטאב לא היה בא לעולם אם האייפד לא היה נולד. זה הסיפור של סטיב ג'ובס ושל אפל, סיפור ששינה את העולם. לציניקנים ולשונאיי אפל שמסתובבים בגאווה עם הגלקסי S2 שלכם או עם כל טלפון אנדויאידי אחר ולמאמצים החדשים של מכשירי החלונות מובייל 7 למיניהם אני רוצה לומר דבר אחד: אתם באמת חושבים שהיו לכם את המכשירים האלה ביד בלי סטיב ג'ובס ואפל? התשובה היא לא. ללא החזון, המקוריות והאומץ של האיש הנפלא הזה שהלך לעולמו הרבה יותר מדי מוקדם, מהפכת הסמארטפונים והטאבלטים בכלל לא היתה קורית. החיים שלי ושל כולנו השתנו בזכותו. אז אולי לעולם לא יהיה לי אייפד אבל אולי כן יהיה לי טאבלט סמסונג בהשראת אפל. נראה לי שאפילו אדביק עליו את אחד ממדבקות התפוח שקיבלתי עם האייפון שלי כאות הכרה בעובדה הזאת.

זה מוזר, אני בסה"כ מאמץ מאד מאוחר של אפל ובעצם, בכל חיי, קניתי רק מוצר אחד שלהם (וגם זה היה רק לפני שנה) אבל המוצר הזה כל כך מוצלח, כל כך טוב וכל כך שינה את חיי שהפכתי למעריץ מושבע של האיש, החברה והדרך.

בנאום המפורסם שלו באוניברסיטת סטנפורד לפני כמה שנים סטיב ג'ובס אמר שההמצאה הכי טובה של החיים היא המוות, כי צריך לפנות את הישן כדי לגלות את החדש. סטיב ג'ובס אמנם היה רחוק מאד מלהיות ישן, אבל הוא כבר פונה אז נשאר רק לקוות שהחדש יצליח להגיע לגבהים שהוא הביא אותנו.